יונתן מלך הקורונה.

אין לי דרך באמת להבין עד הסוף את המגפה שתקפה אותנו אבל יש דבר אחד שאני בטוח בו באופן אבסולוטי – יונתן שפע הוא  מצטיין קורונה.

לדוגמה, לפני כמה ימים  לקחתי אותו אחרי הסיבוב הקבוע של מקלחת וקצת שיגועים במסדרון.  יום קודם לכן הוא היה כוכב של סרטון טיקטוק  מגניב שעשה ביחד עם האחייניות שלו אז אמרתי לו שהוא "מלך הטיקטוק". פתאום, משום מקום הוא רץ אליי מחבק אותי ואומר לי "אני אוהב אותך" . פעם ראשונה וכל כך מיוחדת שבה החיבוק מגיע מהמקום הכי טהור ואותנטי, מבפנים, עם השילוב המופלא של רצף המילים הקסום שבא ממנו.

ברגע שהתחילו השיחות על הסגר התחילו לרוץ לנו כל מיני תרחישים וחששות כיצד נוכל להעביר תקופה ממושכת של סגר בבית עם יונתן. החששות התבססו על ימי השבת המשפחתיים שהם תמיד מאתגרים עבורנו ועבור יונתן היפה שלנו.

החששות האדירים התחלפו בפרץ מטורף של אושר ויונתן היה מאושר לגמרי בצורה בלתי נתפסת.

לאורך כל הסגר הממושך  לא היה לו  אפילו משברון קטן. העובדה הזאת מפתיעה במיוחד משום שלפני הקורונה יונתן חווה תופעה קטנה של אלימות וחוסר ריכוז בבית הספר. שקלנו את צעדינו בנושא ומנתחת התנהגות אף הייתה אמורה להגיע ולעזור לנו לאבחן את התופעה. תקופת הקורונה העלימה את הבעיה לגמרי ואת הצורך בכל הפתרונות שחשבנו עליהם.

לאחרונה שמתי לב להבחנה מעניינת בדרך התקשורת עם יונתן.  כלל ידוע הוא שבמידה ואחד מבני המשפחה לא מבין את יונתן עליו להגיד לו מפורשות זאת כי זה בדיוק מה שיקרה ב"עולם האמיתי", ותפקידנו להכין אותו לעולם זה ולא ליפות אותו. מצד שני,  הבנתי שאולי הדרך בה אנו אומרים את זה יכולה להיות מעודנת טיפה יותר ופחות אגרסיבית.

כינסתי את בני המשפחה לישיבת חירום וביקשתי מהם לשנות את הצורה בה הם מתבטאים בנושא ולנסות לבחור בדרך בה ירצה להסביר מרצון את מה שהוא מרגיש ולא ירגיש מותקף ומסוגר.

אחרי שבועיים עמדתי במרפסת וראיתי מרחוק את יונתן משחק בצינור כאשר כוכבה אשתי עומדת ממנו במרחק של כמה מטרים.  פתאום וללא שום הכנה  מוקדמת יונתן פונה אלייה ואומר לה  "אמא, למה את לא לובשת בגד ים?" כוכבה בהלם מסתכלת ושואלת אותו "יונתן מה אמרת?" ( היינו בשוק כי עד אז השיא שלו היה להגיד 2 מילים וגם את מילים אלו אפשר לכנות יותר כ"קודים")

יונתן לא ממצמץ ועונה לכוכבה ברהיטות: "אמא תלכי ללבוש בגד ים". 

בנקודה זו ידענו שנינו שלא דמיינו וחווינו רגע קסום. לא רק שיונתן הצליח להרכיב מספר מילים ולבטא את עצמו כהלכה. הוא הבין את הקונטקסט, השאלה , וידע איך לתת לה תשובה מתאימה. רגע שאולי נשמע מובן מאליו לרבים אך עבורנו היה מרגש במיוחד ונקודת ציון חשובה.

מסתבר שהרגע הזה בכלל לא היה השיא של היום. לאחר כמה שעות כוכבה ואני שוחחנו על המקרה וכוכבה החלה לבכות מהתרגשות, יונתן רץ אלייה פתאום , מחבק אותה ואומר לה " אמא אל תבכי" אך כמובן שהתוצאה הייתה הפוכה.

מה עוד אפשר להגיד ?

אז זהו שזה לא הסוף.

אנחנו לוקחים את יונתן לחוג של אופניים שלאט לאט עבר להיות מבלי ששמנו לב חוג קורקינט. אנחנו מקפידים לקחת אותו בימי שבת וזה הולך "חצי קלאץ'" ללא פריצות דרך או רגעים משמעותיים לספר עליהם למרות שיונתן מן הסתם מאוד נהנה. כמובן שבתקופת הקורונה לא לקחנו אותו לחוג ולכן הוא נעדר ממנו מספר שבועות.

בהתאם לנסיבות ולמען הבטיחות של יונתן, התקנתי בבית מצלמות היקפיות כדי שאוכל לדעת תמיד מה קורה והאם הוא בסדר.  בחצר שלנו יש  סטריטר שזה סוג של  קורקינט משולש חצי חלוד , יום אחד אני מסתכל במצלמות כדי לבדוק שהכל בסדר ולתדהמתי אני צופה ביונתן מתקתק בסטריטר את כל העלייה! אני חושב שמגיע פה קרדיט ענק למדריך בחוג שלימד אותו ומסתבר שהכל חילחל מבלי ששמנו לב. 

עוד פריצת דרך קטנה בתקופה מוזרה.

בעוד יום אחד מימי הקורונה הוא ביקש ממני דף לציור או ליתר דיוק "דף ציור". כמובן שאני בשמחה הבאתי לו את הלורדים ואיזה דף והלכתי לחדר בו  כוכבה הייתה. לאחר כמה דקות יונתן רץ אלינו עם ציור מאורגן, עם 4-5 צבעים שנראים מתאימים מבלי לדרוך על הקווים. עוד רגע קטן שהותיר אותנו חסרי מילים וגרם לי לתהות מה יותר מרגש הציור שלו או הדרך שבה רץ אלינו בגאווה איתו?

סיפור נוסף קטן לפני סיום. כוכבה נוהגת לקחת את יונתן לריפוי בעיסוק. באחד הימים יונתן התיישב עם המרפאה בעיסוק והתחיל פשוט לספור עד 10. לאט לאט הם הגיעו לספירה מלאה עד 100! מי היה מאמין שיום אחד הוא יצליח להתבטא ככה, לספור, לצייר, לרכב על קורקינטים ועוד המון רגעים קטנים שמסמלים ניצחונות גדולים? 
ברמה הגלובלית כנראה שיקח לנו כמה שנים להבין מה זה בעצם הקורונה ומה ההשפעות שלה על העולם. למרות זאת, יש מנצח בלתי מעורער ללא מתחרים, יונתן שפע מלך הקורונה!!

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *