מיד לאחר שסיימתי לכתוב את הבלוג האחרון ובאורח קסם, נפתח סופסוף חוג השחייה של יונתן, שכידוע היה סגור כבר שלושה חודשים עקב הקורונה.
לפני הקורונה, יונתן לא בדיוק שחה ועיקר העבודה שלו במים הייתה סביב תרגילים פשוטים, כמו ניסיון לשחייה מהחבל ועד לקיר הבריכה וכדומה. לכן, כשהגענו לחוג לאחר הפסקה ממושכת לא היו לי ציפיות מיוחדות. אולם, ציפתה לי הפתעה ענקית, פתאום משום מקום ללא הכנה מוקדמת, יונתן התחיל לשחות כמו דג במים. הבחור לא היה בבריכה שלושה חודשים, לא ידע לשחות לפני-כן ופתאום "דג במים" !
מעבר לשמחה ולהתרגשות העצומה, אחזה בנו תדהמה והלם מוחלט, איך ייתכן שבשלושה חודשים ללא אימונים וללא תירגולים – הוא פיתח מיומנות שחייה שכזו ? המקרה הזה עם יונתן, חידד לי מחשבה שאני חושב כבר די הרבה זמן. יש הבדל בין "לדעת לשחות" ובין "להעיז לשחות". ברגע שהוסרו אצל יונתן כל החסמים המנטליים הוא הרגיש משוחרר להעיז ובכך הצליח לבטא את היכולת האמיתית שלו.
תקופת הקורונה והשהות הממושכת בחיק המשפחה הצליחו לשחרר אותו ולגרום לו לפרוח בהרבה תחומים, אבל דווקא נושא השחייה הוא עבורנו נושא מרגש במיוחד. משפחת שפע, היא משפחת שחיינים. סבו של יונתן – ראובן שפע, הינו אגדת שחייה, אלוף ושיאן ישראל בשנות ה-05 של המאה הקודמת ולכן, מעבר לשמחה בהצלחה הזו של יונתן הרגשתי אושר גדול על הסמליות ועל סגירת סוג של מעגל – משפחה של שחיינים.
לסיכום, מבחינתנו חשבנו שעברנו נקודות שיא לאורך התקופה, אך מסתבר שהרגע המתוק והמשמעותי ביותר הגיע בסופה – יונתן שלנו שוחה ! כשהבנו סופית שיונתן והבריכה זה רומן ארוך, הרבה מעבר לסתם "ללמוד לשחות", זה מה שהוא אוהב לעשות, גם ברמה הספורטיבית וגם ברמת הוויסות. החלטנו להוסיף לו עוד שיעורים וכמובן שהילד המופלא הזה פשוט טרף את ההזדמנות שנקרתה – פשוט כמו דג במים – בלתי נתפס !
כל שיעור שחייה הוא בן כחצי שעה, במהלכו יונתן מבצע תרגילי מיומנות, אך מכיוון שיונתן הוא ילד פרחים, הוא אוהב להתפזר חלק מהזמן, משתולל קצת, מבלה קצת ובשאר הזמן מתרכז במשימות ובתרגילי השחייה.
החלטנו לעשות ליונתן הפתעה קטנה, הזמנו את סבא ראובן אגדת השחייה ואת סבתא לצפות בו מתאמן ושוחה. ביום שלפני המאורע הזה וכן באותו יום ממש, שוחחנו הרבה עם יונתן. הכנו אותו לרגע הזה והסברנו שחשוב שיציג להם את מה שלמד בצוררה הטובה ביותר ויראה כמה התפתח.
ההתרגשות של כולנו הייתה גדולה. יונתן קפץ למים ומהרגע הראשון היה ברור שהוא חדור מטרה. הוא ביצע את כל התרגילים בצורה מושלמת ומדוייקת, לא התפזר אפילו פעם אחת ונתן חצי שעה של תצוגת דיוק – שחיין מקצוען !
אני וכוכבה היינו בהלם, איזו גאווה, איזו נחת.
יש לי חבר שגם לו יש ילד על הרצף. נזכרתי שבשיחות איתו בעבר הוא תמיד אמר שמדהים כמה הילדים האלה מבינים וכמה שהם בעיניינים ובעיקר כמה חשוב להם להוכיח את עצמם. הדרך עוד ארוכה, אבל השחייה האולימפית נמצאת מעבר לפינה. אני בטוח ביונתן והכי מאמין בו בעולם.
סהר שפע.
