סהר שפע- סיפור אישי

כבר הרבה זמן שאני אוגר תחושות, חוויות ומחשבות רבות ולא מוצא דרך להוציא אותן החוצה. בזמן האחרון אני מרגיש שתמהיל הרגשות שנאגר אצלי כבר מבעבע יותר מידי וממש כמו תינוק, מחכה הוא לצאת החוצה. עבורי, לכתוב ולהחשף ככה זה דבר בכלל לא מובן מאליו, וכל חיי אני בורח מאור הזרקורים והתקשורת כמה שאני רק יכול. לכן, חשיפה כמו שאתם מקבלים עכשיו לוותה בלבטים רבים וחששות שעצרו אותי לא פעם מלעשות צעד בכיוון.  הבלוג הזה התחיל בפגישה עם חבר שזרק לי רעיון " למה שלא תכתוב שני בלוגים , הראשון על יונתן והשני על העולם השיווקי שלך?" , האמת היא , שמאז שהמשפט הזה נזרק לאוויר עברו הרבה מים בנהר והתהליך היה ממש לא מיידי, אבל אחרי הכל אתם כאן איתי וזאת אומרת שהצלחתי,אני מרגיש שאת שלי כבר עשיתי. עצם החשיפה והשיתוף מבחינתי הם ההישגים הגדולים ביותר, ואם מישהו ממכם ימצא כאן נחמה , רעיונות או אפילו סתם עצירת התרעננות באמצע היום, אהיה המאושר באדם.

בחיי הקצרים עברתי חוויות רבות שעיצבו את מי שאני היום. כמו כל בן אדם מן השורה, הייתי שותף להצלחות וכשלונות, מורדות ועליות, והרפתקאות נפלאות. זכיתי להקים ביחד עם כוכבה משפחה לתפארת, לגדל ילדים מדהימים  ולהצעיד משפחה שאני מאוד מאוד אוהב וגאה בה. למרות זאת, דבר לא הכין אותי למסע המדהים שאנו כמשפחה ואני כאבא עוברים עם הבן המדהים הכשרוני והחכם שלנו- יונתן.

בגיל שנתיים יונתן אובחן על הרצף האוטיסטי , זו לפחות ההגדרה הרשמית "היבשה". רוב הציבור, אינו באמת יודע מה המשמעות של ילד או אדם במשפחה שהוא בעל צרכים מיוחדים. לשמחתי, במקרים רבים אנשים יודעים לגלות סובלנות כלפי האוכלוסייה  ואנו רואים עלייה במודעות לנושא בשנים האחרונות. מן העבר השני, אסור לנו לשכוח שגם כיום קיימים פערי ידע משמעותיים בין התדמית של האנשים המופלאים הללו לבין המציאות בפועל. במקרים מסוימים, ולצערי בעיקר בגילאים צעירים, החברה אינה יודעת לקבל את האוכלוסיה המיוחדת הזו ואנשים מסוימים אף מאמצים כינויי גנאי שאיני מסוגל לרשום אותם כאן. 

אני מודה, גם אני לא באמת ידעתי מה המשמעויות של אדם בעל צרכים מיוחדים.

ואז יונתן הגיע. האוצר שלנו.

לכתוב כאן  על יונתן, על ההתמודדות שלו ושלנו , על חיי המשפחה ועליי זה דבר לא פשוט בכלל, מי שמכיר אותי יודע זאת. עצם החשיפה הזו מבלבלת אותי וגורמת לי לתחושת אי-נעימות מסוימת. כל חיי ברחתי מפרסום , תקשורת וחשיפה.  הסיבה שאני בכל זאת אוזר אומץ ומוצא לנכון לשתף בחיינו הפרטיים ולהזמין אתכם לקרוא על חיינו היא העובדה שאני יודע שלמילים שאני כותב כאן יכולות להוות עידוד או אפילו איזשהו נקודה חיובית קטנה במהלך היום על משפחות שנמצאות במצב דומה וחווים קשיים מסויימים. אם הבלוג הזה יעזור אפילו לבן אדם או משפחה אחת, אני עשיתי את שלי.

רק משפחה או אדם שמתמודדים באופן יום-יומי, 24 שעות , 7 ימים בשבוע עם חוויות וסיטואציות דומות למה שאנחנו מתמודדים יכולים להבין את כובד האחריות והמשקל הרב של שיתוף , עידוד וזריקת עזרה הדדית אחד לשני.

בבלוג זה אני מזמין אתכם קוראים יקרים, לקרוא על החוויות המשותפות שלנו ושל יונתן, החל מרגעיו הראשונים כתינוק ,גידולו, התמודדויות שונות והמון המון אהבה ושמחות משותפות שהילד הזה ואחיו מעניקים לנו בכל יום ויום.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *